(no subject)
Apr. 20th, 2005 02:52 pm![[personal profile]](https://www.dreamwidth.org/img/silk/identity/user.png){kind=small}
mozgovayaНашла в компьютере "русско-израильский словарь" примерно пятилетней давности. Забавно, много чего изменилось :-) Например то, что русские уже сами привыкли употреблять слово "кибинимат".
Лернера выпустили. Бовин умер. НТВ уже не то и не у тех. и т.п. а вспомнить забавно.
ההמילון הרוסי-ישראלי החדש
למה העולים מרוסיה חוטפים חום, כששואלים אותם "איך בארץ, טוב?" למה הם צוחקים, כשמבקשים מהם צ'ק דחוי למי קראו אלוויס הרוסימה זה ארודיציה למה הרוסים לא מתרגשים כשמקללים לידם 'בליאד', ולמה הם מזדעזעים כשישראלי ותיק מסנן 'קיבינימט'מה ההבדל בין הג'וקים שלהם לג'וקים בארץובין האינטליגנציה שלהם ל'כספת' שלנומה זה דוגובקה, ז'וליק וחיי-טק ומי, לעזאזל, זה אלכס '7 ימים' מציג את המילון הייחודי של העלייה הרוסית בישראל כדי לחסוך לכולנו אי-הבנות ולהרבות אחדות בעם
מריאן בלנקי, עולה מרוסיה, כתב ספר בשם 'האם יש חיים בארץ'. ער לפער הבלתי ניתן לגישור בין העולים לבין הישראלים הוותיקים, וטעון בהרבה מרירות, כותב שם בלנקי: עולים" יקרים! בשם כל עם ישראל אנו שמחים לברך אתכם על אדמתנו. במשך שנים חלמנו שתגיעו לכאן, ואפשר להגיד שכל אזרח ישראלי תרם לבואכם. אנו מוכנים לעזור לכם ונעשה כל מאמץ לגרום לכם להרגיש כאן בבית. ברוכים הבאים לישראל! (תרגום: המניאקים המסריחים הרוסים! למה באתם? לכו חזרה לרוסיה המסריחה שלכם. אתם כולכם מנוולים, גנבים, אלכוהוליסטים וזונות. אין לכם מה לחפש פה! אתם רק רוצים לסדר את המדינה. לכו קיבינימט!)". בלנקי אולי מגזים, אבל כך תפסו עולים רבים את קבלת הפנים שחיכתה להם בארץ. זה מה שהם הבינו מבין השורות. מאז... ועד היום יש דברים שלא משתנים: הישראלים הוותיקים לא מבינים את העולים, העולים לא מבינים את הוותיקים, ואלה ואלה לא מבינים מה בעצם הם עושים כאן. המילון הרוסי-עברי שמתפרסם כאן, נועד להקל את קשיי ההבנה ההדדיים, להרבות אחדות בעם ולהסביר לקורא הישראלי שכשרוסי מסנן "בליאד", הוא לא בהכרח מתכוון לאחותו.
אז איך בארץ, טוב?
משפט האורב לכל עולה בכל מקום בארץ, בלי התחשבות בוותק ובמעמד שלו. משום מקום מזנק עליו צבר, וברגע הכי לא מתאים שואל: נו", איפה יותר טוב, בארץ או ברוסיה?" באותה שורה נכללים גם "כמה-זמן-אתה-בארץ?" ("יותר מדי"), "לאט-לאט" (מאוד שימושי כשאתה מנסה להעלות במדרגות מקרר), "סבלנות, יהיה בסדר", ו"תירגע, יכול להיות יותר גרוע" ("נרגעתי והכול אמנם נהיה יותר גרוע").
איוונובסקי, ויאצ'סלאב
משקולן רוסי שהגיע לארץ 95-ב' בהזמנת מכבי תל-אביב. היה תקוותנו הגדולה באולימפיאדת אטלנטה. כשסיים את התחרות עם אפס נקודות, לא רצו אותו עוד. המאמן שלו טען
שהוא בכלל לא יהודי ושיחזור לרוסיה, משרד הפנים התעניין בסיפור, המשטרה פתחה בחקירה, ותוך זמן קצר איוונובסקי גורש מהארץ בגלל נישואיו הפיקטיביים לנערת-ליווי יהודייה. באליפות אירופה 98-ב' הוא זכה בשלוש מדליות זהב. העולים הזדהו הפעם עם רוסיה ואמרו שלא מגיע לישראל ספורטאי ברמה כזאת, אם הם לא יודעים להעריך אותו. בשלב מאוחר יותר סולק גם מנבחרת רוסיה בגלל חיבתו המופרזת לאלכוהול.
אינטליגנט
אדם מנומס, מתון, משכיל. האינטליגנציה הייתה תכונה נערצת בעיני הרוסים, אבל העולים המצליחנים הפכו אותה לתכונה שלילית: אם אתה לא יכול לבקש להעלות לך את המשכורת, פירושו שאתה 'אינטליגנטי מדיי'. העולים המפסידנים טוענים שזה הדבר היחיד שעושה את העולים לאליטה של ישראל.
אלוויס הרוסי
כינוי לאמן רוסי תורן המבקר בארץ. לדעת היחצנים, הקהל הישראלי לא יקנה את הזמר, אם הוא לא יהיה 'אלוויס הרוסי' או 'מייקל ג'קסון הרוסי'. הראשון שטבע את המושג היה דווקא הזמר העולה מקסים לאונידוב. כשעלה לארץ, שתי חברות תקליטים גדולות נלחמו עליו. כשכעבור שנתיים בישראל עדיין הציגו אותו ברדיו כ"עולה חדש", התייאש וחזר לרוסיה (ע"ע אמנים עולים).
אלוויס הרוסי - כינוי לאמן רוסי תורן המבקר בארץ. לדעת היחצנים, הקהל הישראלי לא יקנה את הזמר, אם הוא לא יהיה 'אלוויס הרוסי' או 'מייקל ג'קסון הרוסי'. הראשון שטבע את המושג היה הזמר העולה מקסים לאונידוב ()
אלכס (בוריס)
בדומה ל'אחמד' הערבי, הפך לכינוי האולטימטיבי של העולים הגברים. נציין רק שבוריס אמור להיקרא במלרע.
אלפימוב, ואלרי
בתחילת שנות התשעים הטביעה לראשונה את המושג רוסיות" יפות", הרבה לפני איבונה קרוגליאק, יאנה חודריקר, יאנה קלמן, אנסטסיה ודומותיהן. כעבור שנתיים של חיי זוהר מסוקרים היטב הסתלקה בלי להגיד שלום חזרה לסנט-פטרסבורג. כשמצאו אותה שם, היא אמרה שהיא עוד תחזור לארץ ובגדול, אך עד היום לא שמענו ממנה. הצברים שטיפחו אותה בארץ הצמידו לעולים סטיגמה נוספת: 'כפויי טובה'.
אמנים עולים (ע"ע קולטורה)
מצבם של נשאי התרבות הרוסית המהוללת בארץ הוא בכי רע. האמנים העולים אינם עומדים בתחרות מול האמנים הרוסים, אפילו בתחנות הרדיו של העולים, אך גם הממסד הישראלי נעול בפניהם. חלק הארי של האמנים הגדולים שעלו לארץ בתחילת שנות התשעים, חזרו לרוסיה. אלו שנשארו כאן מופיעים לרוב במסעדות, בחתונות או בקונצרטים בחסות משרד הקליטה או הרשויות המקומיות. הסופרים המקומיים אינם מָכרים אפילו לקהל העולים, שמעדיף לקרוא ספרות מודרנית תוצרת רוסיה.
אן-טה-ווה
ערוץ טלוויזיה רוסי המשודר בישראל בכבלים. זוכה לרייטינג של מעל 70 אחוז בקרב העולים. לכן הקרב על הקול הרוסי בבחירות האחרונות הועתק לערוצים הרוסיים. שני המועמדים לראשות הממשלה ותומכיהם התראיינו במרץ לשלושה ערוצים רוסיים, בשעה שעוזריהם ניסו להדליף לעיתונות כמה אלפי דולרים שילם היריב עבור הופעה בכל אחת מהתכניות. אנטישמיות לפני מספר חודשים הוקמה בארץ עמותה, שנועדה להגן על העולים היהודים מפני האנטישמיות של אחיהם הלא-יהודים, שתפסו טרמפ על העלייה. לטענת מקימיה, העולים הלא-יהודים מתחילים להציק כאן לעולים הכשרים בדיוק כמו שהציקו להם ברוסיה.
אני עברית קטן
הרוסים שנורא אוהבים לשבץ בדיבור היומיומי פתגמים וציטוטים, נתקלו בישראל בבעיה. עם כל הרצון הטוב הישראלי מתקשה להבין משפט כמו "קראת לעצמך פטרייה - תיכנס למרכב", או "אורח זר יותר גרוע מטטארי", או "אוהב לגלוש - תאהב גם לסחוב את המזחלת". ניסיונות כושלים של העולים לתרגם את הפתגמים ואת הבדיחות נגמרים בדרך-כלל בהכרזה חגיגית על חוש-ההומור הצולע של הישראלים.
אסטרדה
הפופ הרוסי. מדי שנה פוקדים את ישראל למעלה מחמישים להקות וזמרים רוסים, שממלאים את הסינרמה בלי שום מאמץ. השיא של האסטרדה בישראל היה מופע הענק שקיימו זמרים מרוסיה בפארק
הירקון, שנכחו בו למעלה מ-150 אלף עולים. כינוי הגנאי למוסיקת פופ בקרב ה'ישראלים הרוסים' הוא 'פופסה'. המוסיקה הרועשת שמשמיעות מכוניות של עולים צעירים שייכת לקטגוריה הזאת.
ארודיציה
ידע בסיסי, הדרישות המינימליות מאינטליגנט על-פי העולים. אחת הטענות המרכזיות שלהם כלפי הישראלים: אדם שמסיים אוניברסיטה בארץ לא יודע מה הבירה של מדגסקר. עולים קפדניים במיוחד עורכים השוואה בין השאלות בגרסה הרוסית של 'מי רוצה להיות מיליונר' לגרסה הישראלית, ומוכיחים שהשאלות שמופיעות בישראל במקום העשירי, נמצאות במשחק הרוסי במקום השלישי. 'כספת' ודומיה הפכו למוקד התסכול של העולים, כיוון שהספורט הלאומי שלהם ברוסיה היה לצפות במשחקי טריוויה ולענות בבית לפני המשתתפים. בארץ, הם טוענים, השאלות 'ישראליות' מדיי, ואין אפילו סיכוי קטן שהעולה יעבור את זה בשלום.
בובין, אלכסנדר
השגריר הראשון של רוסיה בישראל מאז חודשו היחסים הדיפלומטיים. האיש הענק עם השפם, שמעולם לא ענב עניבה, זכה באהבת העולים הפוטנציאליים כבר ברוסיה בשמרו על עמדה נייטרלית בעידן הפרו-ערבי בתקשורת הסובייטית. קבלות הפנים בווילה שלו בסביון היו משאת-נפשם של רבים בקהילה הרוסית בארץ. לאחר שעזב ב-1997, כתב ספר על השנים שלו בארץ בשם 'חמש שנים בין היהודים', שפורסם בסוף תחת השם יומניו" של השגריר הלא-אמיתי", בו חשף פרשיות רגישות רבות בהן טיפל במהלך כהונתו. לראשונה" ביקרתי בישראל 79-ב'", הוא כתב בספר. "אז מאה אחוז מהעולים היו מאושרים ואף אחד לא רצה לחזור. ועכשיו באופן אבסורדי אני, שגריר ברית-המועצות בישראל, נאלץ להרגיע אותם ולומר: 'חבר'ה, אל תדאגו, בסוף הכול יסתדר'".
בחירה דמוקרטית
מפלגת העולים השמאלנית היחידה מתוך השלוש שבכנסת הנוכחית. שבועיים לאחר בחירות 99' נטשו ח"כ רומן ברונפמן ואלכסנדר צינקר את 'ישראל בעלייה' והקימו מפלגה עצמאית. הודות למאמצים של דוברות מפלגת האם מופיעים עד היום בעיתונות הרוסית משפטים בנוסח: "ח"כ רומן ברונפמן, שגנב את המנדטים והכסף מ'ישראל בעלייה', יצא בשליחות מיוחדת של ראש-הממשלה לרוסיה"...
[
בלבית
בעל הבית. מונח שלילי ביותר הכולל את הבעלים של הדירה שלא מרשה לדפוק מסמר בקיר ואת הבוס שמשלם חמישה שקלים לשעה.
בליאד
המילה הנפוצה ברוסית המדוברת. במקור פירושה זונה, אך במרוצת הזמן היא הפכה למילת קישור, מילת הפתעה, קללה לא מחייבת נוסח "שיט" או אפילו "אופס".
ברית-מילה
בדומה לשירות בצה"ל, ברית-המילה הפכה בתודעת העולים לכרטיס כניסה לחברה הישראלית . מצד שני, היות שמרבית העולים היו צריכים לעבור אותה בארץ בגיל מבוגר, היא הפכה גם למנהג ברברי וחסר פשר.
גבר ישראלי
בעיני עולות רבות, בחור שטחי ולא מתורבת, שלא יודע להביא לבחורה שהוא מחזר אחריה פרחים או לפתוח לפניה את הדלת. למרות זאת לא חסרים היום ישראלים, שנשואים או יוצאים עם עולות. אבל עולה שיוצא עם צברית הוא עדיין מחזה נדיר למדיי. אחד ההסברים של הגברים העולים לאי-שוויון הזה הוא שהגבר הרוסי לא עומד בדרישות האישה הצברית בגלל" שאין לו ב-מ-וו".
ג'וקים
ההלם התרבותי הראשון של העולים בארץ. התגלמות המזרח התיכון בעיני העולים, שחשבו שהם מגיעים לאירופה. הג'וקים ברוסיה היו קטנים ותרבותיים. ועדיין, ג'וק בבית היה בושה גדולה, סממן לרמת היגיינה נחותה של בעל הבית. לראות אותם נכנסים לבית בחופשיות, במעוף, ועוד בגודל כזה, הניע יותר עולים לרדת מהארץ מאשר החמסין והמצוקה הכלכלית.
גזענות
העולים מחלקים זה את זה בצורה חד-משמעית: רוסים, אוקראינים, גרוזינים, בוכרים וכו'. ואלה, כמובן, לא הכינויים האמיתיים שבהם משתמשים העולים. שלא לדבר על חוסר הסימפטיה ליוצאי עדות המזרח. הגזענים האינטליגנטים מסבירים את זה בכך שבגלל המצב הכלכלי העולים המשכילים נאלצו לעבור לשכונות המצוקה, והתנהגות האנשים שם לא תמיד תואמת את ציפיותיהם. מצד שני, חלק מהעולים אימצו בחום את צד הקורבן. למשל, קבוצת הנוער 'הפנתרים הרוסים' בבאר-שבע שכיכבה בכל כלי-התקשורת וניסתה להוכיח שתושבי באר-שבע הם בעצם יורשי הקו-קלוקס-קלאן ביחסם לעולים. הקבוצה פועלת עד היום, אך התקשורת כבר לא מתייחסת אליה.
גשר
תאטרון שהוקם בשנות התשעים על-ידי קבוצת אמנים עולים. הבימאי יבגני אריה עד היום לא יודע עברית ופונה לשחקנים הישראלים באמצ עות מתרגם.
מאז התחילו לשחק בעברית ונכנסו לשם שחקנים ישראלים, זכתה הקבוצה לביקורת גוברת מצד העולים. השיא היה בהצגת 'השטן במוסקבה'. "אריה העז להפוך את אחת מיצירות הפאר של הספרות הרוסית למחזמר שטחי", קוננו הביקורות.
דגרדציה
ניוון. מילה אופנתית ביותר בקרב הבוהמה הרוסית, שנועדה לתאר את ההידרדרות וההתנוונות התרבותית של העולים בארץ.
דוגובקה
פסטיבל רוסי ענק שהתקיים פעמיים בשנה על שפת הכינרת וקיבץ אליו עד עשרת אלפים עולים. במהלך שלושה ימים שרו העולים ליד המדורות, ערכו מופעים, השתכרו ונפגשו עם חברים. חברי-כנסת עולים שתו וודקה ליד המדורה. לטענת רבים מחובבי הפסטיבל, בשנים האחרונות הוא הפך לכינוס פאנקיסטים שמשתכרים ומטנפים את הסביבה. כתוצאה מכך ייתכן שדוגובקה יבוטל, אך בשנים האחרונות כבר נולדו לו מחליפים: פסטיבל 'דונה' בסביבת אשדוד ופסטיבל 'ברדיוגה' בדרום הארץ.
דוס
("דתישניק", "בעל הפאות" וכו') חרדי. הסלידה מהחרדים מטופחת על-ידי התקשורת הרוסית וחלק מהמפלגות. החשיבה של העולים ביחס לחרדים פועלת בערך ככה: הם" לא משרתים בצבא, ואחרי שילדינו נהרגים שם, הם גם קובעים איפה לקבור אותם", או: אני" עובד ומשלם מסים, והם אוסרים עליי לנסוע בשבת".
דיסידנטים
גיבורי האינטליגנציה היהודית ברוסיה. בברית- המועצות היו חצויים בין אלה שרצו לחיות כמו בני-אדם ברוסיה לבין אלה שנלחמו על זכותם לעלות לארץ. חלקם הגיעו למחנות ולבתי-סוהר. נתן שרנסקי, שלטענת חלק ממכריו הרוסים, לא היה הכי" דיסידנט שאפשר", הפך בארץ ובחו"ל לנציג הכמעט בלעדי של הדיסידנטים היהודים. רבים ציפו מהם להמשיך להילחם למען המיעוטים, לאחר שהגיעו לארץ, וקיבלו במקום זה ימנים קיצוניים. דפוס משפחה שונה כך הסבירו הסוציולוגים הישראלים את נטייתם של העולים להצטופף בדירה אחת בת שני חדרים עם הסבתא, הסבא, הדודים וכו'. למעשה, דפוס זה נוצר ברוסיה מפני שלא הייתה אפשרות לקנות דירה, אלא להמתין בתור שנים על גבי שנים. ובישראל, כשלא הייתה להם אפשרות אחרת לקנות דירה חוץ מלצרף משכנתאות של כל המשפחה. קשה לומר שרוב העולים מאושרים מהדפוס השונה הזה.
וודקה
אביזר הכרחי בכל מפגש חברתי או משפחתי. עוזר "להשתחרר", "להתחבר" וכו'. משפט בסגנון "לא שתינו אתך וודקה" נועד להעמיד במקום מישהו שמנסה להתנהג כמו אחד משלנו. וטרנים לוחמי מלחמת-העולם השנייה. הביאו לישראל את גינוני הכבוד מרוסיה - כנסים, הליכה בחליפות עם כל המדליות וכו'. חלק מהווטרנים שעלו לארץ לפני הפרסטרויקה, עברו השפלה נוראית כשנשללו מהם עיטורי הגבורה בעת עזיבתם את ברית-המועצות, ובשנות התשעים נלחמו בהצלחה על השבת האותות. בישראל, בדומה לרוסיה, זכו הווטרנים למספר הטבות, כגון הנחות ברכישת תרופות.
ותיקים
העולים הוותיקים נתפסו בעיני עליית שנות התשעים כמתנשאים. "אתה רואה את הבית הזה? אני בניתי אותו. ואת הכביש הזה, אני סללתי. את העץ ההוא אני נטעתי. אתה רואה את ים-המלח, ים המוות? אני הרגתי אותו". הוותיקים ראו בעולים הטריים "עליית פרזיטים" או עליית" הנקניק", שנמלטו מארצותיהם מסיבות חומריות. עם הזמן עברו חלק מהוותיקים השתלבות הפוכה, חזרו לעיתונות הרוסית ותפסו תפקידים בולטים בחברות ה'רוסיות'.
ז'וליק
(נוכל) היקף עבירות המרמה של הנוכלים העולים אינו מוכר לצברים, כי הנוכלים העולים מפילים בפח בעיקר עולים אחרים. הז'וליקים לבושי חליפת שלושת החלקים בחיים לא יעוררו את חשדכם על השתייכותם לכנופיות של רמאים, ובוודאי לא למאפיה הרוסית. מגוון ההונאות במגזר עצום. המלכודות לפעמים אבסורדיות, אך העולים שמצפים לנס שיחלץ אותם מהמצוקה הכלכלית, מוכנים להסתכן. למשל, מודעה המזמינה עולים לקורס ניפוח בלונים העולה 800 שקל, חברה שהציעה "לקנות משכנתא בשביל עובד שלנו", או מומחה שמלמד איך לנצח בלוטו, כי הוא "מטפל בנושא כבר 20 שנה".
חיי-טק
היי-טק במבטא רוסי. כ-30 אחוז מהעובדים בענף כיום הם עולים. חינוך אחת הנקודות הכאובות בקרב העולים בישראל. הם נכנסים להיסטריה, כשהם מגלים שבישראל לא מלמדים ילדים בגיל שבע סינוסים. בתגובה הוקמו שתי רשתות של כיתות 'רוסיות' בבתי-הספר, שלפני שנים ספורות העבירו את ההוראה מרוסית לעברית.
חנות רוסית
בעיני הישראלים הוותיקים, זו קודם כל מעדנייה המוכרת בשר חזיר. כיום יש בישראל 1,200-כ חנויות כאלה, ורובן ספגו את זעמם של החרדים, שהפגינו, שרפו, קיללו וניסו להוציא אותן מחוץ לעיר. אבל העולים לא באים בשביל החזיר, אלא בשביל הפטריות בחומץ, הקוויאר השחור והאדום, הדג המלוח המיובש, הלחם השחור וה'קוואס', משקה המאלט הרוסי המסורתי. אחת המניפולציות של מטה ברק בבחירות האחרונות הייתה פוסטר, שנתלה בחנויות אלה ונכתב עליו: אם" שרון יעלה לשלטון, החנות הזאת תיסגר לעד".
טוסובקה
משהו בין ברנז'ה, קליקה וחבר'ה. מפגש מעניין ודינמי בין אנשים בעלי אינטרסים זהים או אנשים המתאחדים סביב פרויקט מסוים. יכולה להיות טוסובקה פוליטית, ספרותית, נרקומנית וכד'.
יורדים
בשנים האחרונות הכוונה דווקא לבניה המצליחים והמוכשרים של העלייה הרוסית. הם לא חזרו לרוסיה כמו היורדים הראשונים - מקטרים על חבלי הקליטה בישראל ומוכי נוסטלגיה. הם חזרו כמנצחים. כשחזרו, לא מיהרו להמיר את אזרחותם, שכן כ"מומחים זרים" הם מקבלים אלפים ועשרות אלפי דולרים, בעוד המשכורת הממוצעת ברוסיה בקושי עומדת על מאה דולר. מאותה סיבה הם גם לא נכללים בסטטיסטיקה של ירידה, למרות שספק אם יחזרו לישראל. עזיבת אותם מצליחנים גרמה לבהלה בקרב אוכלוסיית העולים. אנשי הבוהמה והמדענים העולים מקטרים על כך שספרי הטלפונים שלהם מתרוקנים, ואין מוטיבציה ליצור, כי הקהל המיוחס כבר לא נמצא.
ימניים
כשעולה על סדר-היום נושא ביטחוני, העולים הופכים לימניים. גם ככה הם חשים קלאסטרו - פוביה בישראל אחרי ערבות רוסיה, אז שמישהו יקטין את הארץ עוד? מעבר לזה, ממלחמות רבות של רוסיה עם עמים מוסלמים הם הסיקו מסקנה אחת: מוסלמים" מבינים רק כוח". אבל כשהבחירות מתקיימות סביב סדר-יום אזרחי, הם שמאלנים. עובדה, למעלה מ-90 אחוז מהם תומכים בנישואים אזרחיים. יש לך עברית יפה בתחילת שנות התשעים הייתה זו מחמאה. היום היא נתפסת בעיני עולים רבים, שחושבים שהם יודעים עברית לא פחות טוב מהצברים, כניסיון פטרוני לקבע אותם כ'עולים חדשים'.
'ישראל בעלייה'
ב-1996 נכנסה לכנסת מפלגת העולים הראשונה עם שבעה ח"כים. עולים רבים קיוו שהיא תהפוך לסוג של ש"ס לעולים ותשיג בכל מחיר דירה לכל עולה. אבל מנהיג המפלגה נתן שרנסקי זכה לביקורת על כך שנטש את האינטרסים של העולים לטובת "הפוליטיקה הגדולה".
ישראלי
("קקטוס", "יזרעילטון", "יהודי", "מקומי", "לא-רוסי", "מרוקאי" וכו') צבר או ישראלי ותיק. מהדימויים השליליים - "כרגע ירד מהעץ". מהדימויים החיוביים - "נטול תסביכים, חופשי". חברותיים, אך לא מתורבתים, שטחיים למדיי, לא ממושמעים ולא אחראים, בלגניסטים, בטוחים בעצמם יותר מדיי ומאוד עצבניים וחסרי סבלנות. כ כאן זה לא רוסיה משפט השנוא על העולים, שנשלף בכל הזדמנות בה העולה לא התנהג כמו שציפו ממנו.
ארודיציה
- ידע בסיסי, הדרישות המינימליות מאינטליגנט. אחת הטענות המרכזיות של העולים: אדם שמסיים אוניברסיטה בארץ לא יודע מה הבירה של מדגסקר. בהשוואה בין הגרסה הרוסית של 'מי רוצה להיות מיליונר' לישראלית, הם מוכיחים שהשאלות שמופיעות בישראל במקום העשירי, נמצאות ברוסיה במקום השלישי
לרנר, גרגורי (צבי בן-ארי)
דרעי הרוסי. גם "הוא זכאי". כשעלה הוא הפך לאגדה בזכות שבירת התדמית של עולה מסכן. מאוחר יותר הוא הפך לקורבן חף מפשע של הממסד. כל" אחד מאתנו הוא לרנר", הפגינו עולים בפתיחת המשפט שלו. מספר הכתבות המצדיקות אותו בתקשורת הרוסית כבר חצה מזמן את סף ה-400, ואלפי עולים חתמו על עצומה לשחרר אותו. כשהוא לא הצליח לשלם את הקנס שהוטל עליו, ותקופת מאסרו התארכה, הוא הפסיק לעניין את העולים, כי הוא התגלה כפחות חזק ממה שהם חשבו. מ מאפיה רוסית הרוב המוחץ של הרוסים מעולם לא ראו איש מאפיה חי. אבל לפי הכותרות בתקשורת יוצא שישראלי ממוצע פוגש במאפיה רוסית מינימום פעמיים ביום. כל נוכל קטן ממוסקבה הופך מיד לבכיר במאפיה הרוסית, ולָ ספרו את ראשי" המאפיה הרוסית" המזדמנים לארץ, היו מגיעים למסקנה שכל המאפיה הרוסית מורכבת מ'בכירים'.
מדענים עולים
הדוגמה הנצחית של ההון" האנושי המבוזבז של העלייה". מול מחסור בתקנים אקדמיים ניצבים עשרות אלפי מדענים עולים. פרופסורים בעלי שם עולמי נאלצו להסתפק בישראל בתואר המאכזב 'מדען עולה', שליווה אותם במשך שנים. מרביתם נחשבים עד היום בעיני עמיתיהם הוותיקים למדענים סוג בי"ת. אלה שלא הצליחו להיכנס למוסדות להשכלה גבוהה, להקים חברה עצמאית או לברוח לקנדה, מתנחמים בהמצאת פטנטים נוסח אמבטיות מתקפלות, ומנסים לשווקם למשרד התמ"ס.
מטען
מעבר ל'מטען התרבותי', חלק מהעולים הביאו אתם גם מטען חומרי. הדברים שנשלחו במכלי ענק מרוסיה כללו מעילי פרווה ישנים, עשרות שפופרות של משחת שיניים (המכרים בישראל כתבו שזה יקר פה), מילוי לעטים (שיהיה), שטיחים... במרוצת השנים עברה ערמת החפצים שנזרקה לבוידם מדירה שכורה אחת לשנייה, עד שנזרקה לפח.
מסעדה רוסית
העולים לא באים למסעדה רוסית לאכול. הם באים לשם להתרפק על קציצות נוסח קייב ולהתפרע לצלילי 'קאלינקה'. אין מקום שבו מורגש יותר הגטו הרוסי ממאות המסעדות הרוסיות.
מתרסרסים
סיפורים על 'מתרסרסים', צברים נטולי שורשים רוסיים, שבוחרים לחיות את ההוויה הרוסית, עוברים מפה לאוזן בקרב העולים מאז תחילת העלייה הגדולה. המשפטים האופייניים בסיפורים האלה: הוא" יודע רוסית יותר טוב משנינו", מאז" שהתחיל ללמוד רוסית, הוא לא רוצה לראות את האוכל העיראקי, רק בורשט ופירוז'קי", תאמין" לי, בסוף רוסית תהפוך לשפה הרשמית במדינה". לפעמים המסלול של 'מתרסרסים' עובר דרך בן-זוג עולה, אך יש מקרים שדווקא המשיכה אל התרבות הרוסית מאיצה בהם לבחור בני-זוג ממוצא רוסי.
נובי גוד
ראש-השנה הרוסית. החג האהוב על העולים. שנים אחרי עלייתם, כשאין מסביב שלג, הם ממשיכים לחגוג אותו עם עץ אשוח.
דד מורוז (סבא קור) הוא שמו של סנטה-קלאוס הרוסי. ראש-השנה האזרחית הוא רק אחד משורה של חגים, שהעולים ממשיכים לחגוג: אם בחברה שלך עובדות נשים עולות מרוסיה, הן לבטח ייפגעו אם לא תביא להן פרחים בשמונה במארס, יום האישה הבינלאומי. וב-23 לפברואר, יום הצבא האדום, הגברים זוכים למתנות וברכות עד היום.
נובי רוסקי
(רוסי חדש) - נובוריש רוסי, מעמד חדש של מתעשרים מפוקפקים, שהפכו בשנים האחרונות לדמויות המרכזיות בפולקלור הרוסי. סימני זיהוי: ז'קטים בצבע בורדו, שרשראות זהב, מספר מכשירי טלפון נייד וביפרים, מרצ - דס-600. כשהגיעו העולים לארץ, הם חטפו הלם תרבותי נוסף, כשגילו כי בישראל נוסעים במרצדס נהגי מוניות.
נוסטלגיה
אפילו אחרי עשר שנים בארץ העולים מאוד אוהבים לספר במפגשים ביניהם איזה תפקיד הם מילאו ברוסיה.
ניקיון
אחד העיסוקים המיתולוגיים של עולים בתחילת דרכם. הפרופסור המטאטא רחובות הפך לאחד מסמליה המרכזיים של העלייה.
סובוק
(יעה) כינוי נפוץ לברית-המועצות המתפרקת. גלגול של המילה 'סובייטי' בצירוף הדימוי של יעה מלא זבל.
סל קליטה
המענק שמקבל עולה עם עלייתו לארץ. לפי המיתוס הישראלי, היה אמור להספיק לו לקניית וולבו, וילה ואושר אין-סופי. למעשה, סל הקליטה משתווה לשכר המינימום שנועד לקיים את העולים בחודשים הראשונים בארץ, כשהם לומדים עברית. בשנה הראשונה סל הקליטה גם מקרקע את העולה בארץ - לעולה אסור לצאת לחו"ל בלי להחזיר את המענק או להשאיר קרוב משפחה כערב.
סלזניובה, אירינה
שחקנית פראבוסלבית שנטשה את הקריירה שלה ברוסיה ועלתה לארץ בעקבות בעלה, הכוכב הרוסי מקסים לאונידוב. תוך פחות משנה היא הפכה לסמל ההשתלבות של העלייה הרוסית, העלתה הצגת יחיד בעברית וזכתה בפרס 'תאטרונטו', עברה לתפקידים הראשיים בתאטרון 'הקאמרי', ובסוף אף הסכימה להיכנס לרשימת מרצ בתל-אביב בבחירות המוניציפליות האחרונות. כרבים מנציגי 'ההצלחה הרוסית', היא הייתה מָכרת יותר לישראלים מלעולים. היא ובעלה היו הזוג הייצוגי של העלייה, אך הוא, כוכב-העל ברוסיה, הפך בישראל ל'בעלה של' וחזר לרוסיה. כעבור שנתיים עזבה אירינה את הארץ לאנגליה עם בעלה החדש. פ פארק מקום המפגש הפופולרי של הצעירים העולים, במיוחד במחצית הראשונה של שנות התשעים. ההתקבצויות האלה של צעירים בחשכה עם אלכוהול וגיטרות יצרו להם תדמית של 'כנופיות רוסיות'.
פוגצ'ובה, אלה
המלכה הנצחית של האסטרדה (פופ) הרוסי. אהובה על כל שכבות האוכלוסייה ברוסיה ובקרב העולים. מבקרת לעתים קרובות בישראל, לפעמים בליווי בעלה, זמר הפופ פיליפ קירבורוב, שגילה כפול מגילו. למרות הערצת הרוסים זכתה פוגצ'ובה באירווויזיון רק במקום ה-15.
פרובינציה
שם נרדף נפוץ לישראל.
צ'בוראשקה
מיקי-מאוס הרוסי. דמות מתוך סרט מצויר, מין שילוב משונה בין קוף לפיל, גיבור בדיחות פופולרי. אחד העיתונים הרוסיים פתח פולמוס סוער סביב השאלה: 'האם היית יוצא עם בחורה ישראלית שלא יודעת מי זה צ'בו - ראשקה'.
צ'ק דחוי
אחת הבדיחות הראשונות ששמעו עולים בהגיעם ארצה. מילים רבות בעברית נשמעות ברוסית די מצחיק. 'צ'ק דחוי' נשמע ברוסית כמו תיאור הגבר האידאלי - 'צ'ק וזין'.
ק-וו-אן
בתרגום מרוסית - 'מועדון השנונים והשמחים'. סוג של סטנד-אפ תחרותי ייחודי, שהיגר לישראל יחד עם העולים. משחק חברתי, אינטלקטואלי וסאטירי שזכה לפופולריות עצומה ברוסיה מאז שנות השישים. עד היום זוכים שידוריו בטלוויזיה לצפיית שיא. נבחרות הק-וו-אן הורכבו מסטודנטים. בישראל נכון להיום, קיימות כ-30 נבחרות כאלה. הנבחרת הראשונה בישראל הוקמה 92-ב' והורכבה מעולים, שהשתתפו בתחרויות האלה ברוסיה טרם עלייתם. היא זכתה לתיקו מול נבחרת רוסיה ("ניצחנו, אבל השופטים האנטישמים לא רצו להודות בזה"), ונחשבת עד
היום לאחת הגאוות הגדולות של העלייה הרוסית
ק-ס-פ
מרוסית - 'מועדון השירה החובבנית'. בשנות השישים ברוסיה לא היו הרבה אפשרויות בילוי, אז האנשים נסעו ליערות, התאספו באלפים ובעשרות אלפים, לקחו גיטרה, חיברו שירים ושרו אותם יחד מול המדורה. עם הזמן התמסדה השירה, חלק מהשירים הפכו למוכרים לכול, וההתאגדויות החצי-מחתרתיות הפכו לפסטיבלי ענק. בישראל מספר מועדוני שירה כאלה מקיימים מפגשים מדי שבוע ומספר פסטיבלים גדולים בשנה. פה ושם אפשר לראות על אי-תנועה עולה מוכה נוסטלגיה מציב אוהל, מדליק מדורה, יושב עם גיטרה מתחת לדקל ומדמיין שהוא ביערות.
קיבינימט
אחת הקללות הקשות ברוסית, הפכה לקללה לא מזיקה בעברית. הביטוי המקורי לא נשמע ככה, והרוסים משתדלים לא להשתמש בו יותר מדיי. ר רוסית הרוסית ששומעים בארץ מזמן הפכה לשפה מיוחדת במינה המשלבת מילים בעברית. לאחר התלבטות קצרה נפרדו העולים בהקלה מ'אבסורבציה' לטובת 'קליטה', מ'מוניציפליטט' לטובת 'עירייה', מ'ביורו פו טרודואו- סטרויסטבו' ל'לשכת עבודה', 'צנטראלנאיה אבטובוסנאיה סטאנציה' ל'תחנה מרכזית', 'זגרמטיזירובאנאיה קומנטה' ל'חדר אטום' וכן הלאה.
רק עברית
העולים לא אוהבים את אליעזר בן-יהודה. השפה הזאת מסובכת להם, ועיקר הבעיה אֿתה, שאתה משקיע בלימודה אותו המאמץ כמו בלימוד אנגלית, ובסוף אין לך כמעט עם מי לדבר: בקושי שישה מיליון אנשים.
רקלמה
(פרסומת, פרסום) אחד המיתוסים שקידמו את ענף הפרסום למגזר הרוסי, היה שהרוסים לא אוהבים צבע אדום במודעות, כי זה מזכיר להם קומוניסטים. הרוסים מעולם לא שמעו על כך, אבל זה מה שמכרו לישראלים משרדי הפרסום המתמחים במגזר הרוסי. הרבה עיתונים ברוסית נוצרו לא בגלל ביקוש העולים, אלא במיוחד בשביל המודעות. המפרסם הישראלי לא ילך לבדוק כמה באמת קוראים את העיתון, כשהוא שומע טענה משכנעת כמו אם" לא תפרסם אצלנו, הרוסים פשוט לא יקנו את המוצרים שלך".
רק"ע
(רשת קליטת עלייה) 'קול ישראל' ברוסית. התחנה הוקמה בשנות התשעים, ולעתים קרובות הייתה מקור המידע היחיד של העולים בישראל. במלחמת המפרץ אחד השדרים שלה, מרדכי כרמון, הכניס לפאניקה את כל העולים שישבו בחדר אטום וחיכו לביטול האזעקה, כשאמר: "לפני מספר דקות חווינו התקפה גרעינית קונבנציונלית". היום פועלות בארץ בנוסף לרק"ע חמש תחנות פיראטיות ברוסית.
שיני זהב
זהב היה בעבר החומר הידידותי לפה בברית-המועצות. אנשים שיכלו להרשות לעצמם, עשו שיני זהב, והשאר הסתפקו במתכות אחרות. לכן סביר שאדם שיש לו בפה מלא שיני זהב, היה אדם מאוד מכובד בארץ מוצאו (לא בישראל).
שירה
פושקין לא מספיק. בשורה האין-סופית של משוררים רוסים לאומיים, שכל יוצא רוסיה אינטליגנטי יודע לדקלם יצירותיהם בעל-פה, כלולים גם לרמונטוב, יסנין, טוטצ'ב, נייקרסוב, בלוק, מיאקובסקי, גומילב, אחמטובה, צבייטאייבה, פסטרנק, מנדלשטאם, יבטושנקו, רוז'דסטביינסקי, סמוילוב, ברודסקי, ועוד ועוד ועוד. בבתי-ספר נלמדה השירה בעל-פה. אחת משיטות החיזור העיקריות הייתה להקריא או להקדיש לבחורה שיר. הבעיה היא שהמשוררים הרוסים המקומיים אינם מצליחים לחדור ל'סט המינימום' של האינטלקטואל העולה.
Лернера выпустили. Бовин умер. НТВ уже не то и не у тех. и т.п. а вспомнить забавно.
ההמילון הרוסי-ישראלי החדש
למה העולים מרוסיה חוטפים חום, כששואלים אותם "איך בארץ, טוב?" למה הם צוחקים, כשמבקשים מהם צ'ק דחוי למי קראו אלוויס הרוסימה זה ארודיציה למה הרוסים לא מתרגשים כשמקללים לידם 'בליאד', ולמה הם מזדעזעים כשישראלי ותיק מסנן 'קיבינימט'מה ההבדל בין הג'וקים שלהם לג'וקים בארץובין האינטליגנציה שלהם ל'כספת' שלנומה זה דוגובקה, ז'וליק וחיי-טק ומי, לעזאזל, זה אלכס '7 ימים' מציג את המילון הייחודי של העלייה הרוסית בישראל כדי לחסוך לכולנו אי-הבנות ולהרבות אחדות בעם
מריאן בלנקי, עולה מרוסיה, כתב ספר בשם 'האם יש חיים בארץ'. ער לפער הבלתי ניתן לגישור בין העולים לבין הישראלים הוותיקים, וטעון בהרבה מרירות, כותב שם בלנקי: עולים" יקרים! בשם כל עם ישראל אנו שמחים לברך אתכם על אדמתנו. במשך שנים חלמנו שתגיעו לכאן, ואפשר להגיד שכל אזרח ישראלי תרם לבואכם. אנו מוכנים לעזור לכם ונעשה כל מאמץ לגרום לכם להרגיש כאן בבית. ברוכים הבאים לישראל! (תרגום: המניאקים המסריחים הרוסים! למה באתם? לכו חזרה לרוסיה המסריחה שלכם. אתם כולכם מנוולים, גנבים, אלכוהוליסטים וזונות. אין לכם מה לחפש פה! אתם רק רוצים לסדר את המדינה. לכו קיבינימט!)". בלנקי אולי מגזים, אבל כך תפסו עולים רבים את קבלת הפנים שחיכתה להם בארץ. זה מה שהם הבינו מבין השורות. מאז... ועד היום יש דברים שלא משתנים: הישראלים הוותיקים לא מבינים את העולים, העולים לא מבינים את הוותיקים, ואלה ואלה לא מבינים מה בעצם הם עושים כאן. המילון הרוסי-עברי שמתפרסם כאן, נועד להקל את קשיי ההבנה ההדדיים, להרבות אחדות בעם ולהסביר לקורא הישראלי שכשרוסי מסנן "בליאד", הוא לא בהכרח מתכוון לאחותו.
אז איך בארץ, טוב?
משפט האורב לכל עולה בכל מקום בארץ, בלי התחשבות בוותק ובמעמד שלו. משום מקום מזנק עליו צבר, וברגע הכי לא מתאים שואל: נו", איפה יותר טוב, בארץ או ברוסיה?" באותה שורה נכללים גם "כמה-זמן-אתה-בארץ?" ("יותר מדי"), "לאט-לאט" (מאוד שימושי כשאתה מנסה להעלות במדרגות מקרר), "סבלנות, יהיה בסדר", ו"תירגע, יכול להיות יותר גרוע" ("נרגעתי והכול אמנם נהיה יותר גרוע").
איוונובסקי, ויאצ'סלאב
משקולן רוסי שהגיע לארץ 95-ב' בהזמנת מכבי תל-אביב. היה תקוותנו הגדולה באולימפיאדת אטלנטה. כשסיים את התחרות עם אפס נקודות, לא רצו אותו עוד. המאמן שלו טען
שהוא בכלל לא יהודי ושיחזור לרוסיה, משרד הפנים התעניין בסיפור, המשטרה פתחה בחקירה, ותוך זמן קצר איוונובסקי גורש מהארץ בגלל נישואיו הפיקטיביים לנערת-ליווי יהודייה. באליפות אירופה 98-ב' הוא זכה בשלוש מדליות זהב. העולים הזדהו הפעם עם רוסיה ואמרו שלא מגיע לישראל ספורטאי ברמה כזאת, אם הם לא יודעים להעריך אותו. בשלב מאוחר יותר סולק גם מנבחרת רוסיה בגלל חיבתו המופרזת לאלכוהול.
אינטליגנט
אדם מנומס, מתון, משכיל. האינטליגנציה הייתה תכונה נערצת בעיני הרוסים, אבל העולים המצליחנים הפכו אותה לתכונה שלילית: אם אתה לא יכול לבקש להעלות לך את המשכורת, פירושו שאתה 'אינטליגנטי מדיי'. העולים המפסידנים טוענים שזה הדבר היחיד שעושה את העולים לאליטה של ישראל.
אלוויס הרוסי
כינוי לאמן רוסי תורן המבקר בארץ. לדעת היחצנים, הקהל הישראלי לא יקנה את הזמר, אם הוא לא יהיה 'אלוויס הרוסי' או 'מייקל ג'קסון הרוסי'. הראשון שטבע את המושג היה דווקא הזמר העולה מקסים לאונידוב. כשעלה לארץ, שתי חברות תקליטים גדולות נלחמו עליו. כשכעבור שנתיים בישראל עדיין הציגו אותו ברדיו כ"עולה חדש", התייאש וחזר לרוסיה (ע"ע אמנים עולים).
אלוויס הרוסי - כינוי לאמן רוסי תורן המבקר בארץ. לדעת היחצנים, הקהל הישראלי לא יקנה את הזמר, אם הוא לא יהיה 'אלוויס הרוסי' או 'מייקל ג'קסון הרוסי'. הראשון שטבע את המושג היה הזמר העולה מקסים לאונידוב ()
אלכס (בוריס)
בדומה ל'אחמד' הערבי, הפך לכינוי האולטימטיבי של העולים הגברים. נציין רק שבוריס אמור להיקרא במלרע.
אלפימוב, ואלרי
בתחילת שנות התשעים הטביעה לראשונה את המושג רוסיות" יפות", הרבה לפני איבונה קרוגליאק, יאנה חודריקר, יאנה קלמן, אנסטסיה ודומותיהן. כעבור שנתיים של חיי זוהר מסוקרים היטב הסתלקה בלי להגיד שלום חזרה לסנט-פטרסבורג. כשמצאו אותה שם, היא אמרה שהיא עוד תחזור לארץ ובגדול, אך עד היום לא שמענו ממנה. הצברים שטיפחו אותה בארץ הצמידו לעולים סטיגמה נוספת: 'כפויי טובה'.
אמנים עולים (ע"ע קולטורה)
מצבם של נשאי התרבות הרוסית המהוללת בארץ הוא בכי רע. האמנים העולים אינם עומדים בתחרות מול האמנים הרוסים, אפילו בתחנות הרדיו של העולים, אך גם הממסד הישראלי נעול בפניהם. חלק הארי של האמנים הגדולים שעלו לארץ בתחילת שנות התשעים, חזרו לרוסיה. אלו שנשארו כאן מופיעים לרוב במסעדות, בחתונות או בקונצרטים בחסות משרד הקליטה או הרשויות המקומיות. הסופרים המקומיים אינם מָכרים אפילו לקהל העולים, שמעדיף לקרוא ספרות מודרנית תוצרת רוסיה.
אן-טה-ווה
ערוץ טלוויזיה רוסי המשודר בישראל בכבלים. זוכה לרייטינג של מעל 70 אחוז בקרב העולים. לכן הקרב על הקול הרוסי בבחירות האחרונות הועתק לערוצים הרוסיים. שני המועמדים לראשות הממשלה ותומכיהם התראיינו במרץ לשלושה ערוצים רוסיים, בשעה שעוזריהם ניסו להדליף לעיתונות כמה אלפי דולרים שילם היריב עבור הופעה בכל אחת מהתכניות. אנטישמיות לפני מספר חודשים הוקמה בארץ עמותה, שנועדה להגן על העולים היהודים מפני האנטישמיות של אחיהם הלא-יהודים, שתפסו טרמפ על העלייה. לטענת מקימיה, העולים הלא-יהודים מתחילים להציק כאן לעולים הכשרים בדיוק כמו שהציקו להם ברוסיה.
אני עברית קטן
הרוסים שנורא אוהבים לשבץ בדיבור היומיומי פתגמים וציטוטים, נתקלו בישראל בבעיה. עם כל הרצון הטוב הישראלי מתקשה להבין משפט כמו "קראת לעצמך פטרייה - תיכנס למרכב", או "אורח זר יותר גרוע מטטארי", או "אוהב לגלוש - תאהב גם לסחוב את המזחלת". ניסיונות כושלים של העולים לתרגם את הפתגמים ואת הבדיחות נגמרים בדרך-כלל בהכרזה חגיגית על חוש-ההומור הצולע של הישראלים.
אסטרדה
הפופ הרוסי. מדי שנה פוקדים את ישראל למעלה מחמישים להקות וזמרים רוסים, שממלאים את הסינרמה בלי שום מאמץ. השיא של האסטרדה בישראל היה מופע הענק שקיימו זמרים מרוסיה בפארק
הירקון, שנכחו בו למעלה מ-150 אלף עולים. כינוי הגנאי למוסיקת פופ בקרב ה'ישראלים הרוסים' הוא 'פופסה'. המוסיקה הרועשת שמשמיעות מכוניות של עולים צעירים שייכת לקטגוריה הזאת.
ארודיציה
ידע בסיסי, הדרישות המינימליות מאינטליגנט על-פי העולים. אחת הטענות המרכזיות שלהם כלפי הישראלים: אדם שמסיים אוניברסיטה בארץ לא יודע מה הבירה של מדגסקר. עולים קפדניים במיוחד עורכים השוואה בין השאלות בגרסה הרוסית של 'מי רוצה להיות מיליונר' לגרסה הישראלית, ומוכיחים שהשאלות שמופיעות בישראל במקום העשירי, נמצאות במשחק הרוסי במקום השלישי. 'כספת' ודומיה הפכו למוקד התסכול של העולים, כיוון שהספורט הלאומי שלהם ברוסיה היה לצפות במשחקי טריוויה ולענות בבית לפני המשתתפים. בארץ, הם טוענים, השאלות 'ישראליות' מדיי, ואין אפילו סיכוי קטן שהעולה יעבור את זה בשלום.
בובין, אלכסנדר
השגריר הראשון של רוסיה בישראל מאז חודשו היחסים הדיפלומטיים. האיש הענק עם השפם, שמעולם לא ענב עניבה, זכה באהבת העולים הפוטנציאליים כבר ברוסיה בשמרו על עמדה נייטרלית בעידן הפרו-ערבי בתקשורת הסובייטית. קבלות הפנים בווילה שלו בסביון היו משאת-נפשם של רבים בקהילה הרוסית בארץ. לאחר שעזב ב-1997, כתב ספר על השנים שלו בארץ בשם 'חמש שנים בין היהודים', שפורסם בסוף תחת השם יומניו" של השגריר הלא-אמיתי", בו חשף פרשיות רגישות רבות בהן טיפל במהלך כהונתו. לראשונה" ביקרתי בישראל 79-ב'", הוא כתב בספר. "אז מאה אחוז מהעולים היו מאושרים ואף אחד לא רצה לחזור. ועכשיו באופן אבסורדי אני, שגריר ברית-המועצות בישראל, נאלץ להרגיע אותם ולומר: 'חבר'ה, אל תדאגו, בסוף הכול יסתדר'".
בחירה דמוקרטית
מפלגת העולים השמאלנית היחידה מתוך השלוש שבכנסת הנוכחית. שבועיים לאחר בחירות 99' נטשו ח"כ רומן ברונפמן ואלכסנדר צינקר את 'ישראל בעלייה' והקימו מפלגה עצמאית. הודות למאמצים של דוברות מפלגת האם מופיעים עד היום בעיתונות הרוסית משפטים בנוסח: "ח"כ רומן ברונפמן, שגנב את המנדטים והכסף מ'ישראל בעלייה', יצא בשליחות מיוחדת של ראש-הממשלה לרוסיה"...
[
בלבית
בעל הבית. מונח שלילי ביותר הכולל את הבעלים של הדירה שלא מרשה לדפוק מסמר בקיר ואת הבוס שמשלם חמישה שקלים לשעה.
בליאד
המילה הנפוצה ברוסית המדוברת. במקור פירושה זונה, אך במרוצת הזמן היא הפכה למילת קישור, מילת הפתעה, קללה לא מחייבת נוסח "שיט" או אפילו "אופס".
ברית-מילה
בדומה לשירות בצה"ל, ברית-המילה הפכה בתודעת העולים לכרטיס כניסה לחברה הישראלית . מצד שני, היות שמרבית העולים היו צריכים לעבור אותה בארץ בגיל מבוגר, היא הפכה גם למנהג ברברי וחסר פשר.
גבר ישראלי
בעיני עולות רבות, בחור שטחי ולא מתורבת, שלא יודע להביא לבחורה שהוא מחזר אחריה פרחים או לפתוח לפניה את הדלת. למרות זאת לא חסרים היום ישראלים, שנשואים או יוצאים עם עולות. אבל עולה שיוצא עם צברית הוא עדיין מחזה נדיר למדיי. אחד ההסברים של הגברים העולים לאי-שוויון הזה הוא שהגבר הרוסי לא עומד בדרישות האישה הצברית בגלל" שאין לו ב-מ-וו".
ג'וקים
ההלם התרבותי הראשון של העולים בארץ. התגלמות המזרח התיכון בעיני העולים, שחשבו שהם מגיעים לאירופה. הג'וקים ברוסיה היו קטנים ותרבותיים. ועדיין, ג'וק בבית היה בושה גדולה, סממן לרמת היגיינה נחותה של בעל הבית. לראות אותם נכנסים לבית בחופשיות, במעוף, ועוד בגודל כזה, הניע יותר עולים לרדת מהארץ מאשר החמסין והמצוקה הכלכלית.
גזענות
העולים מחלקים זה את זה בצורה חד-משמעית: רוסים, אוקראינים, גרוזינים, בוכרים וכו'. ואלה, כמובן, לא הכינויים האמיתיים שבהם משתמשים העולים. שלא לדבר על חוסר הסימפטיה ליוצאי עדות המזרח. הגזענים האינטליגנטים מסבירים את זה בכך שבגלל המצב הכלכלי העולים המשכילים נאלצו לעבור לשכונות המצוקה, והתנהגות האנשים שם לא תמיד תואמת את ציפיותיהם. מצד שני, חלק מהעולים אימצו בחום את צד הקורבן. למשל, קבוצת הנוער 'הפנתרים הרוסים' בבאר-שבע שכיכבה בכל כלי-התקשורת וניסתה להוכיח שתושבי באר-שבע הם בעצם יורשי הקו-קלוקס-קלאן ביחסם לעולים. הקבוצה פועלת עד היום, אך התקשורת כבר לא מתייחסת אליה.
גשר
תאטרון שהוקם בשנות התשעים על-ידי קבוצת אמנים עולים. הבימאי יבגני אריה עד היום לא יודע עברית ופונה לשחקנים הישראלים באמצ עות מתרגם.
מאז התחילו לשחק בעברית ונכנסו לשם שחקנים ישראלים, זכתה הקבוצה לביקורת גוברת מצד העולים. השיא היה בהצגת 'השטן במוסקבה'. "אריה העז להפוך את אחת מיצירות הפאר של הספרות הרוסית למחזמר שטחי", קוננו הביקורות.
דגרדציה
ניוון. מילה אופנתית ביותר בקרב הבוהמה הרוסית, שנועדה לתאר את ההידרדרות וההתנוונות התרבותית של העולים בארץ.
דוגובקה
פסטיבל רוסי ענק שהתקיים פעמיים בשנה על שפת הכינרת וקיבץ אליו עד עשרת אלפים עולים. במהלך שלושה ימים שרו העולים ליד המדורות, ערכו מופעים, השתכרו ונפגשו עם חברים. חברי-כנסת עולים שתו וודקה ליד המדורה. לטענת רבים מחובבי הפסטיבל, בשנים האחרונות הוא הפך לכינוס פאנקיסטים שמשתכרים ומטנפים את הסביבה. כתוצאה מכך ייתכן שדוגובקה יבוטל, אך בשנים האחרונות כבר נולדו לו מחליפים: פסטיבל 'דונה' בסביבת אשדוד ופסטיבל 'ברדיוגה' בדרום הארץ.
דוס
("דתישניק", "בעל הפאות" וכו') חרדי. הסלידה מהחרדים מטופחת על-ידי התקשורת הרוסית וחלק מהמפלגות. החשיבה של העולים ביחס לחרדים פועלת בערך ככה: הם" לא משרתים בצבא, ואחרי שילדינו נהרגים שם, הם גם קובעים איפה לקבור אותם", או: אני" עובד ומשלם מסים, והם אוסרים עליי לנסוע בשבת".
דיסידנטים
גיבורי האינטליגנציה היהודית ברוסיה. בברית- המועצות היו חצויים בין אלה שרצו לחיות כמו בני-אדם ברוסיה לבין אלה שנלחמו על זכותם לעלות לארץ. חלקם הגיעו למחנות ולבתי-סוהר. נתן שרנסקי, שלטענת חלק ממכריו הרוסים, לא היה הכי" דיסידנט שאפשר", הפך בארץ ובחו"ל לנציג הכמעט בלעדי של הדיסידנטים היהודים. רבים ציפו מהם להמשיך להילחם למען המיעוטים, לאחר שהגיעו לארץ, וקיבלו במקום זה ימנים קיצוניים. דפוס משפחה שונה כך הסבירו הסוציולוגים הישראלים את נטייתם של העולים להצטופף בדירה אחת בת שני חדרים עם הסבתא, הסבא, הדודים וכו'. למעשה, דפוס זה נוצר ברוסיה מפני שלא הייתה אפשרות לקנות דירה, אלא להמתין בתור שנים על גבי שנים. ובישראל, כשלא הייתה להם אפשרות אחרת לקנות דירה חוץ מלצרף משכנתאות של כל המשפחה. קשה לומר שרוב העולים מאושרים מהדפוס השונה הזה.
וודקה
אביזר הכרחי בכל מפגש חברתי או משפחתי. עוזר "להשתחרר", "להתחבר" וכו'. משפט בסגנון "לא שתינו אתך וודקה" נועד להעמיד במקום מישהו שמנסה להתנהג כמו אחד משלנו. וטרנים לוחמי מלחמת-העולם השנייה. הביאו לישראל את גינוני הכבוד מרוסיה - כנסים, הליכה בחליפות עם כל המדליות וכו'. חלק מהווטרנים שעלו לארץ לפני הפרסטרויקה, עברו השפלה נוראית כשנשללו מהם עיטורי הגבורה בעת עזיבתם את ברית-המועצות, ובשנות התשעים נלחמו בהצלחה על השבת האותות. בישראל, בדומה לרוסיה, זכו הווטרנים למספר הטבות, כגון הנחות ברכישת תרופות.
ותיקים
העולים הוותיקים נתפסו בעיני עליית שנות התשעים כמתנשאים. "אתה רואה את הבית הזה? אני בניתי אותו. ואת הכביש הזה, אני סללתי. את העץ ההוא אני נטעתי. אתה רואה את ים-המלח, ים המוות? אני הרגתי אותו". הוותיקים ראו בעולים הטריים "עליית פרזיטים" או עליית" הנקניק", שנמלטו מארצותיהם מסיבות חומריות. עם הזמן עברו חלק מהוותיקים השתלבות הפוכה, חזרו לעיתונות הרוסית ותפסו תפקידים בולטים בחברות ה'רוסיות'.
ז'וליק
(נוכל) היקף עבירות המרמה של הנוכלים העולים אינו מוכר לצברים, כי הנוכלים העולים מפילים בפח בעיקר עולים אחרים. הז'וליקים לבושי חליפת שלושת החלקים בחיים לא יעוררו את חשדכם על השתייכותם לכנופיות של רמאים, ובוודאי לא למאפיה הרוסית. מגוון ההונאות במגזר עצום. המלכודות לפעמים אבסורדיות, אך העולים שמצפים לנס שיחלץ אותם מהמצוקה הכלכלית, מוכנים להסתכן. למשל, מודעה המזמינה עולים לקורס ניפוח בלונים העולה 800 שקל, חברה שהציעה "לקנות משכנתא בשביל עובד שלנו", או מומחה שמלמד איך לנצח בלוטו, כי הוא "מטפל בנושא כבר 20 שנה".
חיי-טק
היי-טק במבטא רוסי. כ-30 אחוז מהעובדים בענף כיום הם עולים. חינוך אחת הנקודות הכאובות בקרב העולים בישראל. הם נכנסים להיסטריה, כשהם מגלים שבישראל לא מלמדים ילדים בגיל שבע סינוסים. בתגובה הוקמו שתי רשתות של כיתות 'רוסיות' בבתי-הספר, שלפני שנים ספורות העבירו את ההוראה מרוסית לעברית.
חנות רוסית
בעיני הישראלים הוותיקים, זו קודם כל מעדנייה המוכרת בשר חזיר. כיום יש בישראל 1,200-כ חנויות כאלה, ורובן ספגו את זעמם של החרדים, שהפגינו, שרפו, קיללו וניסו להוציא אותן מחוץ לעיר. אבל העולים לא באים בשביל החזיר, אלא בשביל הפטריות בחומץ, הקוויאר השחור והאדום, הדג המלוח המיובש, הלחם השחור וה'קוואס', משקה המאלט הרוסי המסורתי. אחת המניפולציות של מטה ברק בבחירות האחרונות הייתה פוסטר, שנתלה בחנויות אלה ונכתב עליו: אם" שרון יעלה לשלטון, החנות הזאת תיסגר לעד".
טוסובקה
משהו בין ברנז'ה, קליקה וחבר'ה. מפגש מעניין ודינמי בין אנשים בעלי אינטרסים זהים או אנשים המתאחדים סביב פרויקט מסוים. יכולה להיות טוסובקה פוליטית, ספרותית, נרקומנית וכד'.
יורדים
בשנים האחרונות הכוונה דווקא לבניה המצליחים והמוכשרים של העלייה הרוסית. הם לא חזרו לרוסיה כמו היורדים הראשונים - מקטרים על חבלי הקליטה בישראל ומוכי נוסטלגיה. הם חזרו כמנצחים. כשחזרו, לא מיהרו להמיר את אזרחותם, שכן כ"מומחים זרים" הם מקבלים אלפים ועשרות אלפי דולרים, בעוד המשכורת הממוצעת ברוסיה בקושי עומדת על מאה דולר. מאותה סיבה הם גם לא נכללים בסטטיסטיקה של ירידה, למרות שספק אם יחזרו לישראל. עזיבת אותם מצליחנים גרמה לבהלה בקרב אוכלוסיית העולים. אנשי הבוהמה והמדענים העולים מקטרים על כך שספרי הטלפונים שלהם מתרוקנים, ואין מוטיבציה ליצור, כי הקהל המיוחס כבר לא נמצא.
ימניים
כשעולה על סדר-היום נושא ביטחוני, העולים הופכים לימניים. גם ככה הם חשים קלאסטרו - פוביה בישראל אחרי ערבות רוסיה, אז שמישהו יקטין את הארץ עוד? מעבר לזה, ממלחמות רבות של רוסיה עם עמים מוסלמים הם הסיקו מסקנה אחת: מוסלמים" מבינים רק כוח". אבל כשהבחירות מתקיימות סביב סדר-יום אזרחי, הם שמאלנים. עובדה, למעלה מ-90 אחוז מהם תומכים בנישואים אזרחיים. יש לך עברית יפה בתחילת שנות התשעים הייתה זו מחמאה. היום היא נתפסת בעיני עולים רבים, שחושבים שהם יודעים עברית לא פחות טוב מהצברים, כניסיון פטרוני לקבע אותם כ'עולים חדשים'.
'ישראל בעלייה'
ב-1996 נכנסה לכנסת מפלגת העולים הראשונה עם שבעה ח"כים. עולים רבים קיוו שהיא תהפוך לסוג של ש"ס לעולים ותשיג בכל מחיר דירה לכל עולה. אבל מנהיג המפלגה נתן שרנסקי זכה לביקורת על כך שנטש את האינטרסים של העולים לטובת "הפוליטיקה הגדולה".
ישראלי
("קקטוס", "יזרעילטון", "יהודי", "מקומי", "לא-רוסי", "מרוקאי" וכו') צבר או ישראלי ותיק. מהדימויים השליליים - "כרגע ירד מהעץ". מהדימויים החיוביים - "נטול תסביכים, חופשי". חברותיים, אך לא מתורבתים, שטחיים למדיי, לא ממושמעים ולא אחראים, בלגניסטים, בטוחים בעצמם יותר מדיי ומאוד עצבניים וחסרי סבלנות. כ כאן זה לא רוסיה משפט השנוא על העולים, שנשלף בכל הזדמנות בה העולה לא התנהג כמו שציפו ממנו.
ארודיציה
- ידע בסיסי, הדרישות המינימליות מאינטליגנט. אחת הטענות המרכזיות של העולים: אדם שמסיים אוניברסיטה בארץ לא יודע מה הבירה של מדגסקר. בהשוואה בין הגרסה הרוסית של 'מי רוצה להיות מיליונר' לישראלית, הם מוכיחים שהשאלות שמופיעות בישראל במקום העשירי, נמצאות ברוסיה במקום השלישי
לרנר, גרגורי (צבי בן-ארי)
דרעי הרוסי. גם "הוא זכאי". כשעלה הוא הפך לאגדה בזכות שבירת התדמית של עולה מסכן. מאוחר יותר הוא הפך לקורבן חף מפשע של הממסד. כל" אחד מאתנו הוא לרנר", הפגינו עולים בפתיחת המשפט שלו. מספר הכתבות המצדיקות אותו בתקשורת הרוסית כבר חצה מזמן את סף ה-400, ואלפי עולים חתמו על עצומה לשחרר אותו. כשהוא לא הצליח לשלם את הקנס שהוטל עליו, ותקופת מאסרו התארכה, הוא הפסיק לעניין את העולים, כי הוא התגלה כפחות חזק ממה שהם חשבו. מ מאפיה רוסית הרוב המוחץ של הרוסים מעולם לא ראו איש מאפיה חי. אבל לפי הכותרות בתקשורת יוצא שישראלי ממוצע פוגש במאפיה רוסית מינימום פעמיים ביום. כל נוכל קטן ממוסקבה הופך מיד לבכיר במאפיה הרוסית, ולָ ספרו את ראשי" המאפיה הרוסית" המזדמנים לארץ, היו מגיעים למסקנה שכל המאפיה הרוסית מורכבת מ'בכירים'.
מדענים עולים
הדוגמה הנצחית של ההון" האנושי המבוזבז של העלייה". מול מחסור בתקנים אקדמיים ניצבים עשרות אלפי מדענים עולים. פרופסורים בעלי שם עולמי נאלצו להסתפק בישראל בתואר המאכזב 'מדען עולה', שליווה אותם במשך שנים. מרביתם נחשבים עד היום בעיני עמיתיהם הוותיקים למדענים סוג בי"ת. אלה שלא הצליחו להיכנס למוסדות להשכלה גבוהה, להקים חברה עצמאית או לברוח לקנדה, מתנחמים בהמצאת פטנטים נוסח אמבטיות מתקפלות, ומנסים לשווקם למשרד התמ"ס.
מטען
מעבר ל'מטען התרבותי', חלק מהעולים הביאו אתם גם מטען חומרי. הדברים שנשלחו במכלי ענק מרוסיה כללו מעילי פרווה ישנים, עשרות שפופרות של משחת שיניים (המכרים בישראל כתבו שזה יקר פה), מילוי לעטים (שיהיה), שטיחים... במרוצת השנים עברה ערמת החפצים שנזרקה לבוידם מדירה שכורה אחת לשנייה, עד שנזרקה לפח.
מסעדה רוסית
העולים לא באים למסעדה רוסית לאכול. הם באים לשם להתרפק על קציצות נוסח קייב ולהתפרע לצלילי 'קאלינקה'. אין מקום שבו מורגש יותר הגטו הרוסי ממאות המסעדות הרוסיות.
מתרסרסים
סיפורים על 'מתרסרסים', צברים נטולי שורשים רוסיים, שבוחרים לחיות את ההוויה הרוסית, עוברים מפה לאוזן בקרב העולים מאז תחילת העלייה הגדולה. המשפטים האופייניים בסיפורים האלה: הוא" יודע רוסית יותר טוב משנינו", מאז" שהתחיל ללמוד רוסית, הוא לא רוצה לראות את האוכל העיראקי, רק בורשט ופירוז'קי", תאמין" לי, בסוף רוסית תהפוך לשפה הרשמית במדינה". לפעמים המסלול של 'מתרסרסים' עובר דרך בן-זוג עולה, אך יש מקרים שדווקא המשיכה אל התרבות הרוסית מאיצה בהם לבחור בני-זוג ממוצא רוסי.
נובי גוד
ראש-השנה הרוסית. החג האהוב על העולים. שנים אחרי עלייתם, כשאין מסביב שלג, הם ממשיכים לחגוג אותו עם עץ אשוח.
דד מורוז (סבא קור) הוא שמו של סנטה-קלאוס הרוסי. ראש-השנה האזרחית הוא רק אחד משורה של חגים, שהעולים ממשיכים לחגוג: אם בחברה שלך עובדות נשים עולות מרוסיה, הן לבטח ייפגעו אם לא תביא להן פרחים בשמונה במארס, יום האישה הבינלאומי. וב-23 לפברואר, יום הצבא האדום, הגברים זוכים למתנות וברכות עד היום.
נובי רוסקי
(רוסי חדש) - נובוריש רוסי, מעמד חדש של מתעשרים מפוקפקים, שהפכו בשנים האחרונות לדמויות המרכזיות בפולקלור הרוסי. סימני זיהוי: ז'קטים בצבע בורדו, שרשראות זהב, מספר מכשירי טלפון נייד וביפרים, מרצ - דס-600. כשהגיעו העולים לארץ, הם חטפו הלם תרבותי נוסף, כשגילו כי בישראל נוסעים במרצדס נהגי מוניות.
נוסטלגיה
אפילו אחרי עשר שנים בארץ העולים מאוד אוהבים לספר במפגשים ביניהם איזה תפקיד הם מילאו ברוסיה.
ניקיון
אחד העיסוקים המיתולוגיים של עולים בתחילת דרכם. הפרופסור המטאטא רחובות הפך לאחד מסמליה המרכזיים של העלייה.
סובוק
(יעה) כינוי נפוץ לברית-המועצות המתפרקת. גלגול של המילה 'סובייטי' בצירוף הדימוי של יעה מלא זבל.
סל קליטה
המענק שמקבל עולה עם עלייתו לארץ. לפי המיתוס הישראלי, היה אמור להספיק לו לקניית וולבו, וילה ואושר אין-סופי. למעשה, סל הקליטה משתווה לשכר המינימום שנועד לקיים את העולים בחודשים הראשונים בארץ, כשהם לומדים עברית. בשנה הראשונה סל הקליטה גם מקרקע את העולה בארץ - לעולה אסור לצאת לחו"ל בלי להחזיר את המענק או להשאיר קרוב משפחה כערב.
סלזניובה, אירינה
שחקנית פראבוסלבית שנטשה את הקריירה שלה ברוסיה ועלתה לארץ בעקבות בעלה, הכוכב הרוסי מקסים לאונידוב. תוך פחות משנה היא הפכה לסמל ההשתלבות של העלייה הרוסית, העלתה הצגת יחיד בעברית וזכתה בפרס 'תאטרונטו', עברה לתפקידים הראשיים בתאטרון 'הקאמרי', ובסוף אף הסכימה להיכנס לרשימת מרצ בתל-אביב בבחירות המוניציפליות האחרונות. כרבים מנציגי 'ההצלחה הרוסית', היא הייתה מָכרת יותר לישראלים מלעולים. היא ובעלה היו הזוג הייצוגי של העלייה, אך הוא, כוכב-העל ברוסיה, הפך בישראל ל'בעלה של' וחזר לרוסיה. כעבור שנתיים עזבה אירינה את הארץ לאנגליה עם בעלה החדש. פ פארק מקום המפגש הפופולרי של הצעירים העולים, במיוחד במחצית הראשונה של שנות התשעים. ההתקבצויות האלה של צעירים בחשכה עם אלכוהול וגיטרות יצרו להם תדמית של 'כנופיות רוסיות'.
פוגצ'ובה, אלה
המלכה הנצחית של האסטרדה (פופ) הרוסי. אהובה על כל שכבות האוכלוסייה ברוסיה ובקרב העולים. מבקרת לעתים קרובות בישראל, לפעמים בליווי בעלה, זמר הפופ פיליפ קירבורוב, שגילה כפול מגילו. למרות הערצת הרוסים זכתה פוגצ'ובה באירווויזיון רק במקום ה-15.
פרובינציה
שם נרדף נפוץ לישראל.
צ'בוראשקה
מיקי-מאוס הרוסי. דמות מתוך סרט מצויר, מין שילוב משונה בין קוף לפיל, גיבור בדיחות פופולרי. אחד העיתונים הרוסיים פתח פולמוס סוער סביב השאלה: 'האם היית יוצא עם בחורה ישראלית שלא יודעת מי זה צ'בו - ראשקה'.
צ'ק דחוי
אחת הבדיחות הראשונות ששמעו עולים בהגיעם ארצה. מילים רבות בעברית נשמעות ברוסית די מצחיק. 'צ'ק דחוי' נשמע ברוסית כמו תיאור הגבר האידאלי - 'צ'ק וזין'.
ק-וו-אן
בתרגום מרוסית - 'מועדון השנונים והשמחים'. סוג של סטנד-אפ תחרותי ייחודי, שהיגר לישראל יחד עם העולים. משחק חברתי, אינטלקטואלי וסאטירי שזכה לפופולריות עצומה ברוסיה מאז שנות השישים. עד היום זוכים שידוריו בטלוויזיה לצפיית שיא. נבחרות הק-וו-אן הורכבו מסטודנטים. בישראל נכון להיום, קיימות כ-30 נבחרות כאלה. הנבחרת הראשונה בישראל הוקמה 92-ב' והורכבה מעולים, שהשתתפו בתחרויות האלה ברוסיה טרם עלייתם. היא זכתה לתיקו מול נבחרת רוסיה ("ניצחנו, אבל השופטים האנטישמים לא רצו להודות בזה"), ונחשבת עד
היום לאחת הגאוות הגדולות של העלייה הרוסית
ק-ס-פ
מרוסית - 'מועדון השירה החובבנית'. בשנות השישים ברוסיה לא היו הרבה אפשרויות בילוי, אז האנשים נסעו ליערות, התאספו באלפים ובעשרות אלפים, לקחו גיטרה, חיברו שירים ושרו אותם יחד מול המדורה. עם הזמן התמסדה השירה, חלק מהשירים הפכו למוכרים לכול, וההתאגדויות החצי-מחתרתיות הפכו לפסטיבלי ענק. בישראל מספר מועדוני שירה כאלה מקיימים מפגשים מדי שבוע ומספר פסטיבלים גדולים בשנה. פה ושם אפשר לראות על אי-תנועה עולה מוכה נוסטלגיה מציב אוהל, מדליק מדורה, יושב עם גיטרה מתחת לדקל ומדמיין שהוא ביערות.
קיבינימט
אחת הקללות הקשות ברוסית, הפכה לקללה לא מזיקה בעברית. הביטוי המקורי לא נשמע ככה, והרוסים משתדלים לא להשתמש בו יותר מדיי. ר רוסית הרוסית ששומעים בארץ מזמן הפכה לשפה מיוחדת במינה המשלבת מילים בעברית. לאחר התלבטות קצרה נפרדו העולים בהקלה מ'אבסורבציה' לטובת 'קליטה', מ'מוניציפליטט' לטובת 'עירייה', מ'ביורו פו טרודואו- סטרויסטבו' ל'לשכת עבודה', 'צנטראלנאיה אבטובוסנאיה סטאנציה' ל'תחנה מרכזית', 'זגרמטיזירובאנאיה קומנטה' ל'חדר אטום' וכן הלאה.
רק עברית
העולים לא אוהבים את אליעזר בן-יהודה. השפה הזאת מסובכת להם, ועיקר הבעיה אֿתה, שאתה משקיע בלימודה אותו המאמץ כמו בלימוד אנגלית, ובסוף אין לך כמעט עם מי לדבר: בקושי שישה מיליון אנשים.
רקלמה
(פרסומת, פרסום) אחד המיתוסים שקידמו את ענף הפרסום למגזר הרוסי, היה שהרוסים לא אוהבים צבע אדום במודעות, כי זה מזכיר להם קומוניסטים. הרוסים מעולם לא שמעו על כך, אבל זה מה שמכרו לישראלים משרדי הפרסום המתמחים במגזר הרוסי. הרבה עיתונים ברוסית נוצרו לא בגלל ביקוש העולים, אלא במיוחד בשביל המודעות. המפרסם הישראלי לא ילך לבדוק כמה באמת קוראים את העיתון, כשהוא שומע טענה משכנעת כמו אם" לא תפרסם אצלנו, הרוסים פשוט לא יקנו את המוצרים שלך".
רק"ע
(רשת קליטת עלייה) 'קול ישראל' ברוסית. התחנה הוקמה בשנות התשעים, ולעתים קרובות הייתה מקור המידע היחיד של העולים בישראל. במלחמת המפרץ אחד השדרים שלה, מרדכי כרמון, הכניס לפאניקה את כל העולים שישבו בחדר אטום וחיכו לביטול האזעקה, כשאמר: "לפני מספר דקות חווינו התקפה גרעינית קונבנציונלית". היום פועלות בארץ בנוסף לרק"ע חמש תחנות פיראטיות ברוסית.
שיני זהב
זהב היה בעבר החומר הידידותי לפה בברית-המועצות. אנשים שיכלו להרשות לעצמם, עשו שיני זהב, והשאר הסתפקו במתכות אחרות. לכן סביר שאדם שיש לו בפה מלא שיני זהב, היה אדם מאוד מכובד בארץ מוצאו (לא בישראל).
שירה
פושקין לא מספיק. בשורה האין-סופית של משוררים רוסים לאומיים, שכל יוצא רוסיה אינטליגנטי יודע לדקלם יצירותיהם בעל-פה, כלולים גם לרמונטוב, יסנין, טוטצ'ב, נייקרסוב, בלוק, מיאקובסקי, גומילב, אחמטובה, צבייטאייבה, פסטרנק, מנדלשטאם, יבטושנקו, רוז'דסטביינסקי, סמוילוב, ברודסקי, ועוד ועוד ועוד. בבתי-ספר נלמדה השירה בעל-פה. אחת משיטות החיזור העיקריות הייתה להקריא או להקדיש לבחורה שיר. הבעיה היא שהמשוררים הרוסים המקומיים אינם מצליחים לחדור ל'סט המינימום' של האינטלקטואל העולה.
